Lucille crew היא אולי הייצוא הכי בינלאומי שלנו, הלהקה הוקמה ב-2010 ע"י ישגב דותן והספיקה מאז להוציא ארבעה אלבומים ו-Ep’s שהאחרון ביניהם כאמור יצא ממש עכשיו בחודש פברואר האחרון. בשנים מאז הקמתה הספיקו חברי Lucille crew להופיע כמעט בכל מקום בעולם, וזה לא פלא עם סאונד שנשמע כאילו יוצר ביבשת אמריקה הצפונית בסגנון המערבב סול, ראפ ופאנק וגם עם שני סולנים דומיננטיים, ג'ואל קובינגסטון האמריקאי (או בשם הבמה Rebel Sun) וגל דה פז, זמרת הסול הישראלית, שלא פעם משווים אותה (ובצדק) לג'ניס ג'ופלין. לפני כשנה הוחלף ג'ואל בזמר היפ-הופ אמריקאי אחר – Snowflake Black, איתו גם הקליטו לוסיל קרו את אלבומם החדש.
והנה אנחנו חוזרים לארץ, יותר נכון לתל אביב באמצע חגיגות הפורים, החג ההכי שמח של השנה מהול הפעם בעצב ובעיקר פחד, עשרות אירועים והרקדות המוניות בוטלו וכיכר המדינה נראת שוממת מאי פעם בלי הרייב המסורתי השנתי, אבל יש גם בשורות טובות, Lucille Crew שקלו את צעדיהם והחליטו שהם לא נכנעים לוירוס ואת הופעת פורים-בארבי השנתית הם לא יבטלו ובעיקר שיש סיבה כפולה לחגוג עם אלבום חדש.
שני בערב ואנחנו מתארגנים ליציאה, התחפושות כבר מוכנות ואפילו שיחת טלפון דואגת מההורים לא מנעה את הגעתנו, כנראה שאנחנו לא היחידים כי כשהגענו לבארבי הרחבה היתה כבר מלאה בצעירים, צעירות ובשלל תחפושות… ככה זה בתל אביב, קודם כל פורים אחר כך קורונה.
עשר בול ואנחנו מתחילים, לוסיל קרו עולים על הבמה מחופשים בהתאם למאורע ומשם מתחילים בשיא העוצמה עם אחד הלהיטים הגדולים "What the hell", אם ככה פותחים הופעה, בטוח אחר כך יהיה אפילו יותר עוצמתי, שום דבר לא יעצור אותם, אולי רק התחפושות של ההרכב שהתגלו כאלמנט מחמם למדי, נראה אתכם שרים ראפ עוצמתי עם תחפושת רובין הוד עשויה ממאה אחוז בד סינטטי.
ממשיכים לשיר השני, Slowburn הפותח את האלבום החדש ואחד המוצלחים שבו, באמת כיף של שיר, גרוב כמו שצריך להיות, מעודן ועוצמתי בו זמנית. נראה שהשנים עשו טוב להרכב שהפך להיות מהוקצע יותר ויותר והנה אנחנו כבר בשיר הבא "Day Drifter" המחזיר אותנו לתחילת דרכה של הלהקה ואחריו אנחנו עם עוד להיט היסטרי "Big city", זו גם ההזדמנות לקהל לשיר עם ההרכב את המשפט החוזר (?how high) תוך כדי הרמת ידיים באוויר.
הנה מגיע תורו של עוד שיר מהאלבום החדש – Moments, אמנם זה שיר פחות אנרגטי מקודמיו אבל אחד מהגרובים הטובים שבו, במהירות הפך לאהוב עלי מכל רפרטואר הלהקה, עם סאונד בינלאומי בשילוב של ראפ מעודן ושירת סול של גל דה פז, לרגע שוכחים שמדובר בלהקה ישראלית. לי זה הזכיר שיר שיכל בקלות להכנס לאחד האלבומים של Erykah Badu.
וכך ממשיכים הלאה, להיטים חדשים לצד ישנים וזה גם הזמן לקרוא לאורח הראשון שלנו להערב – דוד מעיין, ראפר ישראלי שכן, שר גם בעברית וכן, בפעם הראשונה Lucille crew הקליטו באלבום החדש שלושה שירים בשפת הקודש, אחד מהם הוא הסינגל "Midbar" (או בעברית – מדבר) ולטובתו מצטרף להרכב גם שי חזן עם הגימברי (גיטרת בס ממרוקו) ופתאום הכל מתחבר יחד, מתברר שגם בעברית זה נשמע טוב, בעיקר עם משלבים סאונד אתני מקומי.
דוהרים קדימה לעוד להיטים (ברוך השם לא חסר) והנה כבר תורו של האורח הבא, החבר הותיק גל ניסמן (Full trunk), גל כבר הספיק לתרום פה ושם קולות רקע לשירי הלהקה וכמו שציין על הבמה, הוא זה ששידך בין גל דה פז להרכב. הערב אנחנו שומעים את "let’s go" המקפיץ של פול טראנק בביצוע הצוות של לוסיל וגם קטע מהשיר Powerful, לי יש הרבה אהדה לגל ניסמן ו-Full Trunk שכמו לוסיל קרו יודעים להקפיץ את הקהל ולתת מסיבת רוק אמיתית באווירה אמריקאית אך בלי לשכוח את התבלינים הישראלים.
מתקרבים לקראת הסוף, אחרי שעה וחצי של הוצאת אנרגיות מטורפות מכיוון הלהקה והקהל ואם צריך לסיים עם משהו זה בטח עם הלהיט “Bounce” שכשמו כן הוא, הזדמנות לכולנו לקפץ למעלה ולמטה בפזמון שאנחנו סוחטים את טיפות האנרגיה האחרונות שנשארו לנו.
זהו, נגמר, אנחנו חוזרים הביתה אל הבית והכורסא, ומה עם לוסיל קרו? טוב, הם רק נחים טיפה כי שבוע פורים הזה הם לא נחים באמת עם עוד הופעה בבאר שבע, אחת בחיפה ואחת בירושלים, לתת לאנשים כמה שעות של מסיבת פורים אופטימית שגרום לכולם לשכוח, אפילו אם זה לזמן קצר שהוירוס כבר בפתח.
לוסיל קרו הם: ישגב דותן – גיטרות ועיבודים, גל דה פז – שירה, Snowflake Black – שירה, יוסי עדי – תופים, אילן אדירי – סקסופון, ברק הנר – חצוצרה ורועי פרדני – בס.
.
