סיפור האהבה של Suede עם ישראל החל עוד ב-1995 עם הופעתם הראשונה של ההרכב בארץ ומאז כל כמה שנים מבקר ההרכב הבריטי בארצנו הקדושה וזוכה בתמורה לאהבה ופירגון שרק הישראלים יכולים לתת, בפעם האחרונה זה היה ב-2015 אבל לפני כמה חודשים התארח הסולן ברט אנדרסון בנשף של אביב גפן והפתיע את כולנו עם הבשורה על ביקור נוסף של ההרכב, השישי במספר וזאת סיבוב ההופעות לאלבום האולפן השמיני שלהם "The blue hour" שיצא לפני כשנה.
הלייב פארק בראשון לציון, ימי סוף הקיץ עם בריזות ערב סתוויות וילדי הניינטיז כבר ממלאים את הרחבה לפני הבמה, מחירי הגולדן היו הגיוניים ורובנו בחרנו לראות את אלילי נעורינו מקרוב.
אבל ממש לפני שברט וחבריו להרכב עולים למופע המרכזי אנחנו עם מופע פתיחה נדיר לא פחות "הג'ינגיות", הצמד תמיר אלברט ואמיר צורף שהוציאו ב-95 אלבום יחיד שהפך לאבן דרך במוזיקת הפופ האלקטרונית הישראלית ואחריו התפרק וחוץ מהופעת איחוד אחת לפני כשנה לא ראינו את ההרכב מופיע, עד כמה ההרכב קלאסי? שעלו הג'ינג'יות לבמה מישהו אמר לצידי שהוא קנה כרטיס לסוויד בכלל בשביל לראות את הג'ינג'יות.
חצי שעה של להיטי ניינטיז (“Come on Baby, Come to daddy baby…”) והג'ינג'יות מפנים את הבמה למופע המרכזי של הערב, מכונת העשן מתחילה בעבודה וכל הקהל מריע בשמחה, עשר דקות אחר כך ו-Suede עולים על הבמה, אחרי קטע פתיחה אינסטרומנטלי אנחנו עם השיר הראשון "As one" שנלקח מהאלבום האחרון של הלהקה, גם שני השירים שבאו אחריו "snowblind" ו-"Outsider" נלקחו מהאלבומים האחרונים של Suede , אלו שמוכרים יותר בקרב המעריצים האדוקים, אבל לא נורא, ישר אחרי זה אנחנו כבר עם שיר כבר יותר ידוע “we are the pigs”, הסינגל המצליח מהאלבום השני והקהל מגיב בהתאם וחיישני ההנאה החלו לעבוד.
משם הדרך הבטוחה סלולה כי הבאים בתור “so young” ו- "Metal mickey" נופלים יפה על פינת הנוסטלגיה המוצלחת, שני אלו מגיעים מהאלבום הראשון שבשבילי ובשביל רבים בקהל נוגע באותן פיסות רגש וזכרונות נעורים ואף יותר טוב שברט אנדרסון לא איבד שום מיתר קול בשלושת העשורים שעברו מאז.
אחרי ההתרגשות המוגזמת שלי מ-Metal Mickey (כן, ראיתי את המבטים של זאתי מאחורי) אנחנו ממשיכים עם שילוב מהוקצע של להיטים סופר מוכרים לצד סינגלים מהאלבומים המאוחרים וכל זה עם היפר אקטביות מצידו של ברט אנדרסון שלא הפסיק לרוץ מצד לצד של הבמה וגם על הדרך לא הפסיק להזיע (לא למדנו ברט מחמשת ההופעות הקודמות שלא מופיעים בישראל עם חולצת פלסטיק ארוכת שרוולים?) ואם כל ההייפר לא מספיק, אז גם זכינו לנגוע אישית באליל שפעמיים במשך ההופעה ירד אל הקהל רק כדי לגלות שהרבה הרבה יותר קל לרדת מהבמה מלעלות אליה חזרה (תודה למאבטחי ישראל האמיצים).
והנה הגענו לשלישיה האחרון והמבטיח של ההופעה, זה שלפי הסטליסט מהופעות אירופה הקודמות מכיל את ההכי הרבה להיטים, “Trash”, "animal nature" וגירסה אקוסטית ואינטימית של רק ברט ואנחנו על הגיטרה ועם השיר שהפך לבלדת הופעות – "the wild ones". אחריו לפי האינטרנט השיר שכולנו חיכינו "Beautiful one" אבל שהצלילים הראשונים מתחילים אנחנו מגלים שזה לא השיר הצפוי, במקומו קיבלנו עוד שלושה שירים נוספים לפני הירידה הרשמית להדרן, הרגשנו מורווחים, עכשיו רק חסר עוד שני להיטים לפני שאנחנו משחררים את ברט והלהקה, מזל שההדרן הפעם נתן לנו את מבוקשנו, “Beautiful one” היה ראשון ההדרנים ואחריו השיר ש-Suede "שכחו" לשיר בפעם הקודמת "Saturday night" הלהיט שאולי הכי מוכר שלהם הוא גם זה שלא מנוגן דרך קבע בכל הופעה, מזל שאנחנו ישראלים חוצפנים ובראיון מקדים עם הלהקה הבענו את מחאתנו, גם עם בון ג'ובי זה עבד לא רע, גם הוא נכנע לדרישותנו ונתן לנו גירסה מרגשת ומזייפת של מיטת השושנים, אבל עם ברט וסוויד לא הרגשנו שחלפו עשרים שנה.
אחרי שעתיים ו-19 שירים (הרבה יותר מההופעות האירופאיות) וסוויד אומרים לנו לילה טוב, מקנחים עם שיר אחרון "life is golden" מהאלבום האחרון ועם מסר אופטימי ומאחד:
" You're not alo2ne, look up to the sky and be calm, You're not alone look into the light and be heard, You're never alone your life is golden”
