בסופ"ש האחרון חזר פסטיבל אינדינגב אל מצפה גבולות בפעם ה-13 לשלושה ימים מלאי מוזיקה באווירה מדברית, היינו שם ביום השני לטעום קצת אושר

  • תומר גילת
  • תומר וניקה גילת
  • 24-26/10/2019
  • אינדינגב, מצפה גבולות

נוסעים דרומה

זהו, נגמרו החגים, כבר לא עוד סופ"שים ארוכים וגשרי מעבר, נכנסים למצב אוטומט בנימנום חורפי עד לאביב וחופשת הפסח, אבל ממש רגע לפני שאנחנו מחליפים לשעון חורף חוזר אלינו פסטיבל האינדינגב בפעם ה-13 ואנחנו כמו בכל שנה חוזרים איתו אל החולות המדבריים של מצפה גבולות, כל כך הרבה הופעות, כל כך הרבה מה לראות בשלושה ימים אבל בהחלטה אסטרטגית בחרנו השנה לוותר על האוהל הזוגי ולבוא בלייט ליומו האמצעי של הפסטיבל, בוקר שישי נוסעים דרומה, שעה וחצי מת"א ואנחנו במגרש החנייה העצום של הפסטיבל, הנה כבר 12 בצהריים ואנחנו להוטים להכנס, אלון עדר ולהקה אוטוטו על במת הקוף, רצוי מאוד לא לפספס.

חוצים את עיר האוהלים הענקית המקיפה את מתחם הפסטיבל, צהריי שישי, אמרו שמחר גשם אבל עכשיו חם כמעט כמו יום קיץ רגיל, מרבית הדיירים הזמניים כבר נעו אל מרכז הפסטיבל ואנחנו איתם, בדיקה בטחונית מתבקשת, בירת מכבי 7.9 ואנו שמים את פעמינו אל הבמה המרכזית.

מוזיקה, מוזיקה ועוד מוזיקה

כאמור כבר 13 שנים שיש לנו כל סתיו את האינדינגב, התוכנית פחות או יותר קבועה וכך גם מבנה הבמות כאשר זאת ע"ש הקוף היא הגדולה ביותר, בסמוך אליה אחותה הקטנה "במת הפיל" שמארחת על בימתה את הצד האינדי של האינדי ובסדר יורד האחות הצעירה "במת החיפושית" שהשנה עברה טרנספורמציה במהות ובשם ובמקום במה קיבלנו את "מתחם סאונדסיסטם" עם תיקלוטים שורשיים. ואם שלושת הבמות לא מספקות, יש לנו גם את המתחם האלקטרוני ה"אינדיטרוניקס" עם DJ מתחלפים מסביב לשעון והמון מוזיקת האוס-טכנו להתפרקות חושית וגם את מתחם הספינה שנולד שנה שעברה כסוג של מיצג עם מוזיקה ואורחים מזדמנים והשנה קיבל מעמד קבע, חיזוק ברמקולים וקהל משתתף פעיל שלא הפסיק לרקוד תחת שמשיות הקש.
כמה ספרנו? 5 מתחמים? השישי והאחרון הוא מתחם האדמה, הגיזרה השקטה של הפסטיבל עם הרצאות, שיחות, שיעורי יוגה, הופעות אינטימיות והמון אווירה למי שמחפש רגיעה מהבאסים וההמוניות של הבמות הגדולות.

ממשיכים עם אירועי המוזיקה, הפעם קפצנו לבמת הפיל ואל הופעת רוק משובחת של ההרכב האינדי-ירושלמי הותיק "שני האחרון של אוקטובר", נכון שלא הכרנו את השירים אבל היה משהו מאוד מדבק באנרגיה של הלהקה, מדבק וכסאחיסטי שלקח אותנו עשרים שנה אחורה לערבי שישי האלטרנטיביים של האזימוט התל אביבי, איזה כיף שבין כל הסגנונות האלקטרונים החדשים יש עדיין להקות שלא מפחדות לנגן רוק נעורים קלאסי.

ואנו חוזרים אל הבמה המרכזית ועם חביבתנו דניאל סאן קריאף, הצלע הנשית בלהקת טיפקס שהשיקה לפני כשלושה חודשים את אלבום הבכורה שלה "תורי לומר", גם הפעם אנחנו עם שירי האלבום החדש ועם דניאל על הבמה ב-120 אחוז סוללה והמון המון כריזמה שסחפה את כל רחבת במת הקוף.

והערב יורד

אחה"צ מגיע ולפני שמתחילה הופעה נוספת אנחנו יוצאים לסיבוב דוכנים, סחלב to-go, שייק טבעי, תפוח אדמה בשמנת, חולצות הודו, דיפדופים בתקליטים יד שנייה ואנחנו חוזרים אל הבמה המרכזית ולהופעה של ג'ניס ג'ופלין הישראלית – גל דה פז עם ההרכב הותיק שלה "The Paz Band", ראינו את גל בלא מעט פסטיבלים והופעות ברחבי הארץ אבל הדומיננטיות הווקאלית והאנרגיה הבלתי פוסקת של גל דה פז וההרכב הותיק הופכים כל הופעה לקסומה בזכות עצמה.

רוחות קרירות של מדבר מביאות איתן את שעת הערב והאינדינגב נכנס אף הוא למתכונת לילה עם מייצגי אורות אינטרקטייבים שהשנה אף גדלו במספרם מאשתקד, גם על הבמות הדליקו את האורות בדיוק בזמן לטריו האלקטרוני "buttering trio" רק הפעם בגירסה מרובעת עם מתופף כתיגבור ואותה אווירה אינטימית אפילו שמדובר בבימת הקוף העצומה.

המופע הבא על הבמה הגדולה הוא של סולן להקת שייגצ לשעבר – יובל מנדלסון הפעם עם הפרויקט החדש שלו "יובל מנדלסון והמסע לפולין" אותו הציג לראשונה באינדינגב 2017 במופע צהריים בבמת הפיל, הפעם כאמור אנחנו על הבמה הגדולה וגם עם אותה להקה (אסף תלמודי, אור אדרי ונדב לוזיה) אבל עם הרבה יותר אנרגיה מגובשת במופע שכמו מנדלסון עצמו משלב בין רוק אנריכסטי להמון הומור ואפילו עם אורחת של כבוד – בלה מנדלסון, הבת של שהתקשתה להישאר מאחורי הקלעים כשאבא מופיע ("אמא של בלה, את יכולה להגיע לבמה?, מישהו צריך לעבוד להביא כסף הביתה…").

רוק לילי

אמרנו רוק? אז זה בדיוק הזמן לקפוץ אל בימת הפיל כי אוטוטו מתחילה ההופעה המדוברת של Electric zoo, ובמקרה שלהם השם אינו מעיד על עיסתו כי Electric zoo רחוקים מלהיות הרכב אלקטרוני וכמו שכבר ציינו בתחילת הפיסקה החברים מנגנים רוק ולא סתם רוק, כזה שנשמע כאילו נלקח מאלבום גנוז של לד זפלין, נכון שראינו הרבה באותו היום אבל הרבעייה הזאת השאירה אותנו המומים, זה נשמע טוב, נראה טוב, שיפשפנו את העיינים, כן אנחנו עדיין ב-2019. כאן גם המקום לציין את התאורה על הבמה שאין מילה אחרת מלתאר אותה כפשוט מופלאה.

ההופעה הבאה בשבילנו מתחילה בבמה הגדולה, מלכת האינדי הילה רוח חזרה אלינו להופעה חגיגית מלווה בהרכב "הלם העתיד" ועם לא מעט אורחים מיוחדים, אחד מהם כבר הוכרז רשמית – גלעד כהנא שזו לא הפעם הראשונה ששני אלו משתפים פעולה ביחד על אותה במה, מלבדו אורחת מכובדת לא פחות – קרני פוסטל (ביקני, אסף אמדורסקי) על הצ'לו והשירה וגם עם שיר טריו מיוחד ביחד עם הילה וגלעד ל-"שירה" של ג'ירפות ("אני חושב שהתחלתי לכתוב שירה כדי לא לעבוד").

השעה תשע וחצי והמופע המרכזי של הערב מתחיל אוטוטו, רמי פורטיס, שועל ההופעות הותיק חוזר בשנית אל בימת האינדינגב ובאמת שאין צורך להציג, את פורטיס כולנו אוהבים, בוא נמצא מישהו בקהל שיעז להגיד אחרת. מתחילים ב-"חדשות מהירח" וממשיכים עם "פריז בלהבות" וגירסא ארוכה של "ניצוצות" ואז הפתעה – אל הבמה עולה האקסית הותיקה של פורטיס – מלכה שפיגל שכמו פורטיס חברה בהרכב האיטייז ההיסטורי "מינימל קומפקט" שממש בשבוע הבא פותחים במספר הופעות איחוד היסטוריות לא פחות.
שעה וקצת של הופעה שאף אחד לא ממש רוצה שתסתיים ושהגיע תורו של "אין קץ לילדות" העביר פורטיס את זכות השירה אל הקהל שלא טעה אפילו לא במילה ופירגן בהמון אהבה.

קצת לפני הסוף

עשר וחצי בלילה ואנחנו כבר עברנו את מצב העייפות, ככה זה כנראה אחרי עשר שעות רצופות של מוזיקה, נורא נורא רצינו לראות את רביד (נצ'י נצ') פלוטניק, נגה ארז ואקו וכמובן את שטובי והלהקה אבל כנראה שנצטרך לחכות לפסטיבל הבא, לילה טוב אינדינגב, כמו תמיד היית טוב אלינו.

ראינו עוד כל כך הרבה הופעות מצוינות שלא מצאו את מקומם בטקסט שמפאת אורכו נשמטו ממנו, ראשית רצינו לציין את טברנק והאחים צברי שבמת הפיל הוציאה בשעות אחה"צ את הבסט של החבר'ה האלו החוצה ברוק אנרכיסטי בועט וקשוח וקהל מולהב בהתאם, וגם באותה הבמה את הצמד נדב אזולאי וגיל נמט AKA אזולאי/נמט שיחד עם אילן זיו, הדר גרין ודודו חמד יצרו סוג של מופע פולק רוק בתבליני סיקסטיז פסיכדליים.

במת הפיל האלטרנטיבית והבועטת אירחה גם את טדי נגוסה והצמד מבוא הדודאים ביחד עם אורחים נוספים במופע היפ הופ אנרגטי כמו שצריך עם כל ההעמדות על הבמה המתבקשות והדיאלוגים המתחלפים ולסגירת הרשימה גם את The Mauskovic Dance Band עם מוזיקת רוק אלקטרוני הזייתית שהגיעו אלינו היישר מהולנד, פרי שיתוף הפעולה השנה של האינדינגב עם שוקי וויס (שכלל בין היתר גם את מקס רומאו האגדי מג'מייקה, את Föllakzoid הצ'יליאניים, אומנית הטראפ-סול IAMDDB ואחרים שלא הספקנו לראות).

אלון עדר ולהקה עם דניאל רובין - מודה אני

Welcome Back!

Login to your account below

Create New Account!

Fill the forms bellow to register

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.

Add New Playlist